אני והקשר שלי לצירופי האותיות

שלום, אני איריס מזור. אני עוסקת בליקוט ובהרחבה של הטוב מעולמות התוכן שאני פוגשת. כך פגשתי את צירופי האותיות לפני יותר מעשור, וגיליתי את מהות יציאת מצרים: לא כסיפור תנ״כי ששמעתי שוב ושוב, אלא כמסע פנימה אל החופש התודעתי והרגשי של מהותנו האוהבת ומבקשת החיבור.

האדם הוא היצור היחיד בטבע שמתנגד לטבע של עצמו, ואולי זה, יותר מכל, מהות הטבע האנושי. ההתנגדות עצמה היא שמאפשרת לנו צמיחה, גילוי ובחירה. הטבע הוא השתנות בלתי-פוסקת, ואנחנו, ללא הרף, מנסים להיאחז: בסיפורים, בדעות, בזהויות. השינוי מעורר בנו פחד וכמיהה באותה מידה.

ככל שהתעמקתי בצירופי האותיות, שמעתי יותר ויותר חזק את הצרימה שהגיעה יחד איתם. האיכות הייתה ברורה לי, אך כל המקורות שמהם למדתי נשאו תדר של הפחדה. לא התחברתי לזה. שוב ושוב מצאתי את עצמי עובדת עם האיכות וזונחת את המילים שסביב.

עם הזמן התגלו מילים משלי. עם הזמן הסכמתי לעבור דרך הפחד מלגעת ולשנות מילים והסברים של אחרים. האיכות והתדר הם אותם איכות ותדר, רק ששער הכניסה שאני מציעה רך ועגול. יש בו אמונה עמוקה שנשענת על ההנחה שכולנו טובים ביסודנו, ושהדרך לצמוח ולגדול היא דרך היש, דרך עיניים טובות, אמונה בכוונות הלב החיוביות.

לכולנו יש את הזכות ליהנות מהמתנה האנרגטית הזו, ולהשתמש בצירופים כדי לנקות את נתיבי חיינו לחיבור עמוק ומיטיב שתומך במסע פנימה.

הרבה גלגולים עברו פירושי הצירופים בתוכי עד שנולדו לעולם. בכל פעם התרחשה עצירה, ונדרשתי להמתין ולהתבונן עד שהשלב הבא יתגלה. כשניסיתי להאיץ, העצירה רק העמיקה. כשהסכמתי להמתין, השלב הבא התגלה. הקלפים נכתבו בטפטופים לאורך השנים, מכל מיני נקודות מבט, עד שלפני כשנתיים הם הגיעו כולם ונכתבו בימים ספורים.

כשפגשתי לראשונה את הצירופים, גיליתי שבכל אחד משמות הבנים שלי טמון צירוף. זה היה גילוי מרגש מאוד. סימן דרך מהמסתוריות הפלאית של הבריאה.

העצירה האחרונה הגיעה סביב הדפסת הצירופים והוצאתם לאור כערכת קלפים. ואז, יומיים לפני שטסנו לחופשה בהונגריה, הגיעה הבהירות לכך שהם פשוט רוצים להיות באתר. ככה, אונליין, בפשטות, נגישים להדפסה, נגישים לעריכת תכנים נוספים שיגיעו. פתוחים להשתנות. אז הנה אנחנו כאן.

אנחנו חיים בזמנים שבהם תכנים בכל תחום נגישים כל כך, זמנים שבהם יותר ויותר אנשים סומכים על עצמם, מקשיבים לקולם הפנימי וצועדים את הדרך הביתה. כל הרעש הזה נועד כדי שניכנס פנימה, אל רחם החיבור עם עצמנו ועם הקרובים לנו, ומשם נוליד את הדרך הייחודית, הקשובה והכאוטית של עצמנו.

אני עוטפת את הצירופים בברכה: שיהוו מחוז חדש ונפלא למי שיפגוש בהם וייעזר בהם, למי שיבחר לרחוץ בצינורות האור, לנקות כבלי תודעה מכבידים, וללכת בעקבות הידיעה הפנימית, כל הדרך אל החופש.